חיים עם מברשת וסמרטוט: המציאות המורכבת של OCD

בישראל של השנים האחרונות, הפרעה טורדנית־כפייתית (OCD) מזוהה בעיני רבים בעיקר עם ניקיון וסדר קיצוניים. תפיסה זו, המועברת לא פעם דרך התקשורת והקולנוע, מתמקדת בהתנהגויות חיצוניות חוזרות ומצמצמת את מורכבותה של ההפרעה. בפועל, מדובר בתופעה נפשית המשפיעה על חייהם של מתמודדים רבים בדרכים שאינן תמיד גלויות לעין. חוסר ההבנה הציבורי יוצר פער משמעותי בין הדימוי הרווח לבין המציאות היומיומית של המתמודדים. כתבה זו מבקשת לבחון את הפער הזה ואת השלכותיו האישיות והחברתיות.

למרות התפיסה הציבורית של ניקיון וסדר, ההפרעה הטורדנית־כפייתית אינה מסתכמת בכך. הציבור נוטה להתמקד ב"טקס" החיצוני תנועת הידיים שמנקה, סידור העפרונות או ארגון הבית לפי צבעים וגבהים אך הוא מחמיץ את הסערה הפנימית שמתרחשת רגעים לפני כן. הדימויים הקומיים שמועברים לעיתים בתקשורת ובקולנוע יוצרים מעטפת של חוסר הבנה סביב ההפרעה. בפועל, OCD היא הפרעה פסיכולוגית ונוירולוגית הכוללת מחשבות פולשניות בלתי רצויות שמעוררות חרדה עמוקה.

 נלקח מן וון פסיכולוגיה 

 "גיהנום" בין דורי: הסיפור של משפחת אינפלד

אילוסטרציה, מאתר Pinterest

"הוא בודק את הגז ואת שאר הנרות לראות שהם כבויים חמש, שש, שבע פעמים, אז הוא לא ילך לשון עד שיראה שהם גמרו".

כך מתארת שרה אינפלד (40) המתמודדת עם  OCD מאובחן, היא מדברת עם אביה שגם הוא

עם OCD וגם כן אימו לפני כן במשך שנים לא אובחנו. משפחתה של שרה לא אובחנהמקצועית

עד גיל מאוחר מאוד ולא קיבלו עזרה, מה שהותיר אותם להתמודד עם ההפרעה לבד בלי עזרה

חיצונית. שרה דיברה על כמה בעיות שהיו בחייה בעקבות חייה סביב אנשים עם OCD קשה

בלי טיפול ועל חייה החברתיים עם OCD איך היא הפכה את החיסרון והקושי ליתרון שעוזר

לה בחיים.

​​​​​​​​​שרה מספרת שסבתה הייתה אומללה כיוון שלא קיבלה טיפול. ובלי טיפול ההפרעה היא יכולה

לחמור, במקרה של סבתא של שרה היו דברים קשים בינהם, היא חשבה שהמחזור של דודותיה

של שרה היה מלוכלך והן היו מסתירות את זה ממנה כדי שלא תעשה כביסות מיוחדות, היא

הייתה מחליפה מצעים ומגרשת אותן מהבית. הן אמרו שזה היה "גיהנום" לגור איתה בבית

בזמן הזה של החודש . שרה גם מתארת שכאשר הייתה ילדה  "אמא של אבא הייתה מסתובבת

עם עם שתי ספוגים ענקיים בתור ידיים״  ככה היו החיים של סבתה כל חייה היו שייכים

ל"טקסים" דבר זה פיסל את חייה החברתיים שלה. 

קולות המספרים, מה הציבור מבין?

בסקר שנערך בו השתתפו 118 אנשים רובם בני נוער, עלתה השאלה "עם אילו קשיים חברתיים לדעתך אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית מתמודדים בעיקר?". התוצאות הגיעו ואפשר לראות מה אנשים חושבים שהקשיים החברתיים של אנשים על הפרעה טורדנית כפייתית מהתשובות שסיפקו להם. 

66.9% מן הקהל מבין במידה מסוימת את הקשיים. הרוב הגדול של האנשים מראה שיש הבנה בעיות שבעבודה ובלימודים, יש את הכי הרבה בעיות לאנשים עם ההפרעה. 

44.9% מוכיחים גם שיש חשיבות רבה מההפרעה על מערכות יחסים וחברים. 

53.4% חשובים שגישה לטיפול מתאים זה בעיה, הבעיה תמיד קיימת לרוב בגלל חוסר האיבחון של ההפרעה. 

​​​מומחה מסביר את הטקסים 

לפי ראיון עם ד"ר רונן יעקובסון, פסיכולוג קליני מומחה בטיפול ב-OCD,

הקושי החברתי המשמעותי של המתמודדים נובע ישירות מה טקסים כפייתיים

שמלווים את ההפרעה. ד"ר יעקובסון מסביר כי כאשר המתמודד נמנע מביצוע

הטקס בסיטואציה חברתית, הוא נותר שקוע במחשבות טורדניות ובחרדה עמוקה

ממה שעלול לקרות, מה שגורם לו להיראות מנותק או חסר סבלנות כלפי הסובבים

אותו.במצב זה, המוח מוצף ב"רעש" פנימי כל כך חזק, שהאדם פשוט לא מסוגל לעבד

את המידע החברתי שמגיע אליו. הוא לא מקשיב למה שנאמר לו, לא כי לא אכפת לו,

אלא כי הוא נלחם עם הנפש שלו באותו רגע. מנגד, אם הוא בוחר לבצע את הטקס,

הדבר מוביל למבוכה רבה, לקטיעה של רצף השיחה ולתחושות חריגות שמובילה לא

פעם להסתגרות ולוויתור על מפגשים. כיום ישנן תרופות המסייעות להפחית את רמת

החרדה המלווה את המחשבות הללו, ובכך מאפשרות למתמודד להחזיר לעצמו את

השליטה על חייו. בזכות הטיפול המקצועי, האדם כבר אינו נשלט על ידי ההפרעה ויכול

לחזור לקחת חלק פעיל ומלא יותר באינטראקציות חברתיות ובמסגרות העבודה והלימודים.

הפיכת  ה-OCD לכלי עבודה 

סיפורה של שרה איינפלד הוא לא רק סיפור על קושי, אלא בעיקר סיפור על כוחה של צמיחה

מתוך השבר. למרות שגדלה בתוך סביבה שבה הOCD היה נוכח בכל פינה, היא זכתה להתחיל

בטיפול רק בגיל 23. זה היה רגע משמעותי מאוד עבורה. לאחר שראתה את ההרס שגורמת ההפרעה

כשהיא נותרת ללא טיפול, לאחר שחוותה בעצמה את כובד המשקל של החרדה, היא הבינה שהיא

חייבת לבחור בדרך אחרת. אחרי האבחון והטיפול, היא העידה בביטחון: "החיים עם טיפול הרבה

יותר נחמדים".

שרה עשתה דבר מעורר השראה: היא לקחה את מה שנחשב ל"חיסרון" בולט והפכה אותו ליתרון

 פוסטר פמיניזם של ג. מילר 

מקצועי. היא בחרה לעבוד כ-Handy Woman, מקצוע שבו היא מבצעת תיקונים קטנים ומדויקים

בבתים. היא מתמחה בפתרון בעיות אחסון וארגון תחומים שבהם שימת הלב לפרטים הקטנים והצורך

בסדר, שאפיינו את ההפרעה שלה, הופכים לכלי עבודה מעולים. "זו מתנה גדולה שיש לי את היכולות,

את הידע והניסיון", היא אומרת. שרה לא "נרפאה" מה OCD במובן של מחיקתו, אלא התחברה אליו

ולמדה איך לחיות איתו ולהשתמש בו במקומות למקומות יעילים וטובים. ד"ר יעקובסון מחזק את

הגישה הזו ומציג זווית מקצועית אופטימית. הוא מסביר שהחלמה אינה חייבת להיות היעלמות פתאומית של כל הסימפטומים. הדרך הנכונה היא "להירפא בהדרגתיות" תהליך שבו מצבי הקושי דועכים לאט לאט. ככל שהאדם לומד לחיות לצד ההפרעה מבלי לתת לה לנהל אותו, כך תהליך ההחלמה שלו הופך.

איך אפשר לקבל עזרה? ארגון שעוזר לאנשים  

אחד האתגרים המורכבים ביותר עבור המתמודדים עם הפרעה טורדנית כפייתית הוא המחסור בהכרה ציבורית רחבה ומדויקת. גם במקרים בהם יש מודעות לקיומה של ההפרעה, קיים פער גדול בין התפיסה החברתית השגויה לבין החוויה הממשית של האנשים שחיים איתה בה. בדיוק כדי לגשר על הפער הזה הוקם ארגון HOPE CD. הארגון מטרתו של הארגון לעורר מודעות נכונה ואותנטית לגבי OCD, תוך כדי שהוא משמש פלטפורמה מרכזית לשיתוף ולמידה.

באמצעות הנגשת סיפורים אישיים של מתמודדים לצד תובנות של אנשי מקצוע ומומחים, HOPE CD יוצר קהילה תומכת מפרקת את חומות הבושה והבידוד. הארגון שואף להפוך את ה-OCD מנושא שנתפס כ"מוזר" ומשונה לנושא מובן ומטופל, ומספק כלים המאפשרים למתמודדים ובני משפחותיהם לא רק להבין את ההפרעה, אלא גם למצוא את הדרך להחלמה ולשיפור איכות החיים.  

סיכום ומה אפשר לעשות?

המאבק היום יומי בהסטיגמות של הניקיון והסידור נוגדת את החרדות והמחשבות הפולשניות שיש לאנשים שסובלים מ OCD.

1. המלכוד החברתי: לפי ד"ר רונן יעקובסון, המתמודדים חיים במאבק מתמיד. ביצוע טקסים גורם למבוכה וחריגות, אך הימנעות מהם יוצרת "רעש" פנימי וחרדה שמונעים מהאדם להיות נוכח באמת עם סביבתו.

2. צמיחה מתוך השבר והצורך במודעות: למרות הקשיים, הכתבה מציגה נקודת אור דרך סיפורה של שרה, שהפכה את הצורך בסדר ליתרון מקצועי כעובדת תחזוקה. המסקנה המרכזית היא ששילוב של אבחון מוקדם, טיפול תרופתי להפחתת חרדה ופעילות של ארגונים כמו HOPECD, הם המפתח ליציאה מהבידוד ולחזרה לחיים של שליטה ועשייה.

ההתחלה בקשיים של OCD זה להבין שיש אותם והם לא משתנים אלא עם הולכים לטיפול ומנסים שההפרעה לי תשלוט בחיים של האדם.